ההיסטוריה והתרגול של הטנטרה
טנטרה היא מונח רחב המקיף מגוון מסורות דתיות, פרקטיקות רוחניות והתפתחויות פילוסופיות הן בהודו והן בנפאל. תרבות זו שלטה בתת היבשת ההודית במשך מאות שנים, ומציעה מגוון של פרקטיקות רוחניות ואסכולות מחשבתיות. בבסיסה, הטנטרה מושרשת בוודות, בהינדואיזם ובבודהיזם, בעוד שהיא עצמה מגיעה מעבר למסורות אלה כדי להסביר את ההבנה הרחבה יותר של הפרט את עצמו ואת היקום.
טנטרה כצורה ספציפית של תרגול הינדי או בודהיסטי התפתחה בתקופת שלטונו של גופטה, בנפרד הן מההינדואיזם והן מהבודהיזם. מחבר זה מיוחס לחוקר טנטרה ופילוסוף, Goraksanath. מאוחר יותר, המהאסידים, או "המושלמות הגדולות", המחזאי והמלחין אבהינאווה גופטה המשיכו לפתח את המסורת על ידי השראה למחשבת אדוויטה ודנטה והוספת בודהיזם טנטרי לתמהיל הגדול יותר.
המונח "טנטרה" מתורגם כ"אריגה של ידע", בהתייחסו לרעיון שכל הידע והחוכמה הן מהתחום החומרי והן מהתחום הרוחני ארוגים יחד. אריגה זו באה לידי ביטוי בטקסים, סמלים ומנטרות שונים המרכיבים את הטנטרה, שמטרתה העיקרית היא לקדם מדינה נאורה או מה שמכונה האיחוד המושלם בין הגברי והנשי, הקדוש והאלוהי.
ניתן לחלק את הטנטרה לשני סוגים: האקזוטרי (החיצוני) והאזוטרי (הפנימי). הצורות האקזוטריות משלבות מסורות וודיות, מנטרות, הדמיות וטקסים, בעוד שהתרגול האזוטרי מדגיש התפתחות אישית וצמיחה רוחנית אינדיבידואלית. תרגולים בתוך טנטרה יכולים לכלול גם תרגולים של יוגה, פראניאמה (עבודת נשימה) ומדיטציה.
מטרת התרגול הטנטרי היא להרחיב את המודעות הרוחנית של האדם, לטפח הבנה עמוקה יותר של העצמי, ובסופו של דבר, לחוות שחרור מוחלט. בעוד שבאופן מסורתי טנטרה קשורה להינדואיזם, כיום היא גם מתורגל וגם נלמד ברחבי העולם והפכה לחוט מקשר בין מערכת האמונה הבודהיסטית וההינדית, ובתוך היוגה כתרגול.
שלושת גופי הטנטרה
שלושת גופי הטנטרה (Sthula sarira, Karna sarira ו-Subtler Body) מתייחסים לאופן שבו מתרגלים טנטריים רואים את הגוף הפיזי ביחס למרכיביו הרוחניים והמנטליים.
הגוף הפיזי נקרא Sthula sarira, שמשמעותו המילולית היא "גוף גס". היא נוגעת לגוף הפיזי והיא הבסיס של שני הגופים האחרים.
הקארנה סארירה, שפירושה "גוף עדין", הוא גוף האנרגיה של האדם. הוא מורכב ממה שמכונה "צ'אקרות" ו"נאדיס", או ערוצי אנרגיה.
הגוף העדין יותר, המכונה לעתים "הגוף הסיבתי", הוא הקרוב ביותר לליבה הפנימית ביותר של האדם, והוא עצמו מגיע לאמיתות העמוקות והבסיסיות ביותר שלו.
מטרת תרגול הטנטרה ביחס לשלושת הגופים היא לאחד את הגוף הפיזי החולף עם הגוף הרוחני הנצחי. באמצעות תרגולים אלה, אדם יכול להגיע למצב של שלמות אישית שבו ניתן לראות את ההיבטים החומריים והרוחניים של החיים באיזון זה עם זה.
שמונת הגפיים של הטנטרה
הטנטרה מחולקת לשמונה גפיים – או נתיבים – כאשר מטרתה היא השגת שחרור עילאי.
האיבר הראשון, המכונה מנטרה מנטריאנה, הוא תהליך של דקלום וחזרה על מנטרות. מנטרות הן מילים או ביטויים רוחניים המנחים את המדיטציה ופותחים את המתרגל לעוצמה רוחנית ולאמת.
האיבר השני, הנקרא טנטריאנה, הוא מערכת של טקסים, תרגולים וסמלים המסייעים לחבר את המתרגל לאלוהי. לעתים קרובות היא כוללת מדיטציה, הדמיות ומנחות של מנחות לאלוהויות דתיות כדי לעורר תשוקות ספציפיות.
הגפה השלישית מורכבת מיוגה, שהיא שילוב של הגוף הפיזי, הנפש והנשימה באמצעות סדרה של תנועות. זה מסייע בהפחתת מתח, הגברת המודעות והשגת שלווה רוחנית.
הגפה הרביעית, פרביוגה, היא מערכת של התניה של הגוף באמצעות סדרה של תנוחות ואסאנות, או תנועות טקסיות. זה הביא להגברת הגמישות והכוח, כמו גם לאיזון.
הגפה החמישית, דהיאנה יוגה, סובבת סביב תרגול מדיטציה. זוהי דרך להשקיט ולנקות את התודעה כדי לחפש הבנה עמוקה יותר של עצמך ושל היקום.
האיבר השישי, מנדלה-יוגה, הוא סוג של אמנות חזותית, שבמרכזה היווצרות דימויים קדושים, בדרך כלל בצורה של מנדלות, כדי לעזור למקד את תשומת הלב ולקדם הבנה גבוהה יותר.
ה
